ישנן שתי קבוצות של סלילים בסליל ההצתה הרגיל, הסליל הראשוני והסליל המשני. הסליל הראשי משתמש בחוט אמייל עבה יותר, בדרך כלל כ-{0}}.5-1 מ"מ חוט אמייל במשך כ-200-500 סיבובים, והסליל המשני משתמש בחוט אמייל דק יותר, בדרך כלל משתמש בערך 0.1 מ"מ חוט אמייל למשך כ-15000-25000 סיבובים. קצה אחד של הסליל הראשי מחובר לאספקת המתח הנמוכה (+) ברכב, והקצה השני מחובר למיתוג (ניתוק). קצה אחד של הסליל המשני מחובר עם הסליל הראשוני, והקצה השני מחובר לקצה המוצא של קו המתח הגבוה כדי להוציא חשמל במתח גבוה.
הסיבה לכך שסליל ההצתה יכול להפוך את החשמל במתח הנמוך במכונית למתח גבוה היא שיש לו אותה צורה כמו השנאי הרגיל, ולסליל הראשוני יש מספר גדול יותר של סיבובים מאשר לסליל המשני. עם זאת, סליל ההצתה פועל בצורה שונה מהשנאי הרגיל, תדר העבודה של השנאי הרגיל הוא קבוע 50Hz, הידוע גם בשם שנאי תדר ההספק, וסליל ההצתה פועל בצורה של פולסים, אשר ניתן לראות בהם. שנאי דופק, שמבצע שוב ושוב אגירה ופריקה של אנרגיה בתדרים שונים בהתאם למהירות השונה של המנוע.
כאשר הסליל הראשוני מחובר לאספקת החשמל, נוצר שדה מגנטי חזק סביב הגידול הנוכחי, וליבת הברזל אוגרת את אנרגיית השדה המגנטי; כאשר התקן המיתוג מנתק את מעגל הסליל הראשי, השדה המגנטי של הסליל הראשוני מתפורר במהירות, והסליל המשני יגרום למתח גבוה מאוד. ככל שהשדה המגנטי של הסליל הראשוני נעלם מהר יותר, כך גדל הזרם ברגע ניתוק הזרם, וככל שיחס הסיבובים של שני הסלילים גדול יותר, כך המתח המושרה מהסליל המשני גבוה יותר.